"לא יודעת מה קורה לבן שלי בזמן אחרון,
אנו לא מצליחים להתמודד איתו. כל שיחה נגמרת בוויכוח, 
כעס, טריקת דלתות והסתגרות בחדר". כך שיתפו אותי השבוע במפגש הדרכת הורים, הוריו של ילד בן ה
. "מה הכוונה בזמן אחרון, איך הוא היה לפני כן?" שאלתי אותה. "יחסית לאחותו הגדולה בת ה 
הוא תמיד היה ילד מאד נוח, רגוע, קשוב, קיבל כל החלטות שלנו בהסכמה הבהבנה מלאה. פשוט, מלאך 
ולא ילד. אחותו לאומתו מאד דעתנית, מחליטה החלטות לבד, עקשנית מילדות. ולכן אנחנו לא מתווכחים איתה. ובשנה אחרונה חלה תפנית. הוא נהיה עקשן,
מרדן ומעצבן כמוה . שאלתי אותה "אם הוא מתנהג ככה בשנה אחרונה, מה קרה שהחלטתם לבא לטיפול דווקא עכשיו, איזה "קש שבר את גב הגמל" האמא סיפרה : "כמו בכל שנה, אחותי נתנה לי תחפושת שוטר 
, של בנה משנה שעברה, עבור אלי (שם בדוי) לקחתי למרות שידעתי שאלי ביקש השנה להתחפש לשודד ים 
. כשאלי ראה את התחפושת והבין שאינני מתכוונת לבזבז כסף על תחפושת שודד ים כשיש תחפושת טובה ובחינם… הוא השתולל, צעק, קרע את התחפושת, זרק אותו לפך. ועוד כעס
עלי, על שאחותו תמיד מחליטה לעצמה ומקבלת מה שהיא רוצה, ורק עבורו מחליטים וקובעים עובדות. טרק את הדלת והסתגר בחדר. לדבריה, הם כהורים ספגו לא מעט התפרצויות זעם מצידו ללא שום הצדקה, ולא מבינה מה השתנה ? למה בשנים קודמות הוא קיבל בהסכמה את ההחלטות שלה ובשנה אחרונה הוא מתמרד ? "אני בטוחה שהוא למד מאחותו 
, היא אשמה בהתדרדרות שלו" ככה סיכמה האם את התובנות שלה. הסברתי להם שהבן 
שלהם נכנס לפני כשנה לגיל ההתבגרות, גיל של ביטוי עצמי, רצון שיכבדו, יקשיבו, יבינו ויקבלו אותו כפי שהוא, בלי שירצו לשנות אותו ולהחליט עבורו. עכשיו הוא מרגיש שלא מבינים אותו ולא מאפשרים לו להתפתח, הוא בעצמו מבולבל ולא מבין מה קורה איתו, אתם רוצים להבין אותו 
הוא מורד כי הוא ומנסה לדרוש את מקומו . בפגישה הזאת ההורים קיבלו תובנות חדשות לגבי עצמם, והילדים שלהם. הם הבינו שהילדים לא נולדים עם אופי או התנהגויות מעצבנות, הם לומדים ורוכשים אותם מאיתנו, ההורים. חשוב לדבר איתם, להתייעץ, לשחרר אותם לעצמאות. המעבר הזה מגיל הילדות לבגרות לא קל גם להם. אכן, אתמול האמא שיתפה אותי בווטסאפ שדיברו עם הבן שלהם… קנו לו את התחפושת שביקש, ביקשה ממנו סליחה על חוסר התחשבות…. הפלא ופלא שקט, שמחה 
וההרמוניה חזרו הביתה.
