בראייה שלי, כאשר מגיע מטופל לקליניקה ומתחילים בסבב של בירורים וטיפולים, עלינו בראש ובראשונה להפחית ולסלק את הגורמים/הסיבות למצב הבריאותי בנקודת הזמן הנוכחית.
לפני הכל, חובה לבנות ולהשריש את אחריותו של המטופל לגבי מצבו הנוכחי, הכרה בדרך שעשה בעבר ואת ההשלכות של כל מה שאירע וכמובן את זו שתיעשה בעתידו.
רפואה התנהגותית חייבת להיות משולבת ומעורבת בבסיס הרפואה בכללותה.
* אקופונקטורה חייבת להיות משולבת כחלק מבסיס הרפואה.
* הומוטוקסיקולוגיה חייבת להיות משולבת כחלק מבסיס הרפואה.
* מדידה וטיפול בזרימת אנרגיה עצבית חייבת להיות משולבת כחלק מבסיס הרפואה.
* תזונה הוליסטית בהתאמה אישית חייבת להיות משולבת כחלק מבסיס הרפואה.
* מודעות עצמית וטיפול בביופידבק חייבים להיות משולבים כחלק מבסיס הרפואה.
הרפואה חייבת להיות רפואה הוליסטית, הן ברמת האבחנה המבדלת והן ברמה הטיפולית.
הרפואה ההתנהגותית וההוליסטית מבוססות על לקיחת אחריות.
אם הסיבה לחוסר האיזון או מצב של חולשה קיצונית המביאה למגבלה בתפקוד היומיומי – שבראייה האורתודוכסית(קונבנציונלית) מכנים מצב זה בשם מחלה (DISEASE), היא ממקור של הסביבה היומיומית, המטופל יכול לבחור להפחית את מידות הנזק או לסלקן לחלוטין. כלומר, ביכולתו לבחור האם להשלים עם היותו בסביבה מרעילה או ללכת משם/ לשנות סביבה.
האחריות לריפוי היא בידי המטופל.
רבות מהסיבות לתחלואה שמגיעות אלינו מעל פני השטח ובאות לידי ביטוי בסופו של דבר, הן בכלל מתחת להכרה המודעת שלנו.
תת-המודע הוא משמעותית בהרבה יותר מודעות והכרה לגבי כלל
הסיבות/הגורמים לאותן ה"מחלות" שמשתלטות על חיינו
